סמינריון במתמטיקה עלול להיות מטלה מלחיצה במיוחד: מלבד יכולת הכתיבה וההתנסחות, אתם אמורים להעביר את התהליכים והפרוצדורות המתמטיות הנעשות על ידיכם באופן מכני- באופן מילולי השווה לכל נפש.
זה עלול להיראות כך:
"אני רוצה לבודד את ה-y כדי למצוא את הערך המוחלט של כל הצד הימני. אבל אני צריך להיזהר להגיע לתוצאה יפה, ולא להשאיר את כל העבודה השחורה".
כן, מביך. אני מסכימה. גם בעבודה מתמטית עיונית, אני פוגשת סטודנטים שמסתבכים לא מעט. גם ללא הצורך להתעסק בפעולות המתמטיות עצמן, אנחנו צריכים להבין את העקרונות העומדים מאחוריהם, וזה משהו שאנחנו בדרך כלל לא נפגשים איתו במהלך לימודי מתמטיקה מן השורה.
לאחרונה עסקתי גם בכמה עבודות במתמטיקה שהתעסקו בחלק המחקרי: כמה מהן התמקדו בפיתוח חשיבה מתמטית ומיומנויות מטא-קוגניטיביות בשלל גילאים לצורך עידוד מצוינות מתמטית. אחרות נגעו לניתוח והבנה של טעויות במתמטיקה, מתוך הנחה שירידה לשורש הטעות יכולה גם היא לסייע באופן דידקטי.
במבט-על, אפשר לחלק את הסמינריונים במתמטיקה לשלושה סוגים עיקריים: האחד הוא סמינריונים דידקטיים העוסקים בחומרי למידה ובהנגשתם לפי מתודות פדגוגיות שונות; השני הוא סמינריוניים עיוניים העוסקים בהבנה של ענף מתמטי או מספר ענפים מתמטיים, מהותם והשלכותיהם על המתמטיקה של ימינו; הסוג השלישי הוא סמינריונים מחקריים, בהם נבחנת על-פי רוב יעילות של שיטות לימודיות מסוימות, תפיסות של מורים או תלמידים לגבי חומרי לימוד מסוימים וכדומה.
כבוגרת מסלול להתמחות במתמטיקה, אני יכולה להבין את הפער הרב הקיים בין הלימודים וההתמחות במתמטיקה ובין כתיבת עבודה סמינריונית במתמטיקה. לעזרה, הכוונה או ליווי בכתיבת עבודה סמינריונית במתמטיקה, אשמח לעזור.