טוב, כבר נתקלתי במרצים או בקורסים שלא השאירו מרחב תמרון וממש דחפו לפה של הסטודנטים את נושא העבודה שלהם. מקסימום השאירו להם לבחור האם אוכלוסיית המחקר תהיה בגילאי 45-50 או 55-60 ;)
בכל זאת, באופן נורמלי כתיבת העבודה הסמינריונית שלכם מתרחשת במרחב מאפשר שבו אתם צריכים לבחור את המשתנה או המשתנים, את אוכלוסיית המחקר ולפעמים גם את מערך המחקר הייחודי שלכם.ככלל, הקו המנחה בבחירת נושא שהוא שהעבודה שלכם אמורה לחדש. היא אמורה לתת לשדה המחקר או העיון דבר-מה שלא היה שם קודם.
תגידו לי: הגזמת, בכל נושא שנעשה חיפוש, נמצא כבר שלושה-ארבעה מאמרים שהיו שם לפנינו, או לא עשרה ויותר.
ואני אענה לכם: בגדול, נכון. כל תחום שתפנו אליו כיום נחקר כבר בעבר, וזו הסיבה שאתם מדברים עליהם כמושג ששווה לחקור.
עם זאת, לכל אחד מהמושגים האלה ניתן למצוא הקשר יצירתי, מגוון, שייתן מבט חדש על הנושא.
קחו לדוגמא: הנושא של שחיקת אנשי חינוך נחקר בעבר ונלעס היטב. גם הנושא של ייעוץ תעסוקתי הוא נושא מחקרי ראוי. כדי להיות מעניינים, אנחנו יכולים למזג בין השניים בשילוב ראשוני שאנחנו מחדשים, והוא: ייעוץ תעסוקתי ככלי הנותן מענה לשחיקת עובדי הוראה.
העיקרון הוא לבחור משהו שעוד לא נבדק, אבל להשתמש במושגים הקיימים כבר כעת בעולם המחקר. אם כן, החידוש שלנו יבוא לידי ביטוי בהקשר מעניין, צירוף מעניין של נושאים או התייחסות לאוכלוסייה ספציפית. עבודה סמינריונית מיטבית מתבססת על נושא שעונה על שלושה קריטריונים בסיסיים חשובים: